<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער העשירי</h1>
<h2>דף לט:</h2>
בפרק הזהב [ב"מ מ"ה ע"ב] איפליגו רב ולוי אי מטבע נעשה חליפין או לא, ואמר רב פפא התם דטעמא דמאן דאמר דאין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה, וכן אמר עולא [מ"ו ע"א] דאין מטבע נעשה חליפין, וכן אמר רבא בר רב חנא אמר רבי יוחנן אין מטבע נעשה חליפין. והריא"ף ז"ל פסק דאין מטבע נעשה חליפין, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות מכירה [ה"ו]. וכן בפירות אין קונין בהם כרב נחמן ודלא כרב ששת, דקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני כדאיתא בפרק יש בכור [עי' ב"מ ק"י ע"א]. ואין קונין גם כן באיסורי הנאה. ואין קונין אלא בכלי ואפילו אין בו שוה פרוטה, ומרק"א והוא הכלי הנעשה מגלל בקר אין קונין בו אף על פי שהוא כלי. ואין קונין אלא בכליו של קונה. דרב ולוי איפליגו התם אי קונין בכליו של קונה או בכליו של מקנה, ואיפסיקא הלכתא התם כרב דאמר אין (מקנין) [קונין] אלא בכליו של קונה, והכי איתא בפרק קמא דקדושין [עי' גיטין ל"ט ע"ב] בההיא אמתא וכו'. וכתב בעל העטור במאמר קנין בשם רב עמרם גאון ז"ל השתא תקינו רבנן במתיבתה דקנו שליח בית דין או עדים דעבדי שליחותא דקונה ומקנה. ומפני כך כותבין וקנינא מניה במנה דכשר למקניא ביה. במנה, לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר, לאפוקי איסורי הנאה. למקניא, לאפוקי כליו של מקנה. ביה, לאפוקי מטבע, אבל מרק"א לא צריך, כלומר שהוא גרוע ואין צריך למעטו. והבגד שקונין בו צריך שיהיה בו שלש על שלש שהוא שיעור בגד כדאיתא בפרק במה מדליקין [שבת כ"ח ע"ב] ובמסכת נגעים בפ', או שיאחז מן הבגד דבר שיכול לנתק בו כל הבגד ולהביאו אצלו כדאיתא בפרק קמא דמציעא [ט' ע"א], וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות מכירה [ה"ז]. וכתב בעל העטור משמיה דגאון במאמר הנזכר דאם תפס המקנה הבגד ורצה לחתכו [ש]שומעין לו, ולפיכך תקנו לקנות בכלי שאינו של קונה דלא חציף איניש למתפס כלי שאינו של קונה ולמפסקי'. ואבי זקני הרמב"ן ז"ל דחה זה בפרק קמא דמציעא [ז' ע"א], והביא ראיה מההיא דנדרים בפרק השותפין [מ"ח ע"ב] דאמרינן התם דסודרא הוי קנין על מנת להקנות ואי תפיס ליה לא מתפיס. (ואייתו) [ואייתי'] ראיה נמי מפרק קמא דקדושין [ו' ע"ב] גבי הא לך מנה על מנת שתחזירהו לי דבאשה אינה מקודשת שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין. פירוש משום דחליפין מתנה על מנת להחזיר הן, וכן פסק גם כן בפרק השותפין בנדרים [מ"ח ע"ב], ובפרק קמא דקדושין, וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל שם והרשב"א ז"ל בתשובה. והקנין נחלק לחמשה עניינים. יש דברים שצריכין קנין והקנין בהם חובה. ויש דברים שאין צריכין קנין ואינו בהם חובה אבל קנין מועיל בהם. ויש דברים שאין צריכין קנין כלל והקנין בהם אינו מעלה ולא מוריד. ויש דברים שאין קנין מועיל בהם. ויש דברים שאין קנין מועיל בהם ומועיל על ידי תנאי מפורש בו. והדברים שצריכין קנין והקנין בהם חובה. הם בערב שלא בשעת מתן מעות ומתנת שכיב מרע במקצת. ומתנת בריא. ושטרי הקנאות. והדברים שאין צריכין קנין ואינו בהם חובה אבל קנין מועיל בהם. כמכירת מטלטלין שאם משכם או שכר מקומן לא בעו קנין, ואם לא משכם ולא קנה מקומן מהני בהו קנין כדמוכח בפרק קמא דמציעא [י"א ע"ב] ובפרק קמא דקדושין [כ"ב ע"ב] ובפרק בתרא דחולין [קמ"א ע"ב]. וכן במכירת קרקעות, כדאיתא בפרק הזהב [ב"מ מ"ז ע"א] ובפרק קמא דקידושין [ג' ע"א], והרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות מכירה [ה"ה]. והדברים שאין צריכין קנין כלל והקנין בהם אינו מעלה ולא מוריד. כשליחות. ומוסר מודעא. ומבטל מודעא. ומאריך זמן לחברו. ומגרש את אשתו. או המוחל חוב לחברו. או פקדון. והמחאה במעמד שלשתן. וערב בבית דין. וערב בשעת מתן מעות ודומיהם, ונהגו (להקנות) [לקנות] במקצתן. והדברים שאין [ה]קנין מועיל בהם [הם] מכירת שטרות. וקנין ברבית, כדכתב רב יהודא[י] גאון ז"ל בעטור באות קנין. ומכירת אויר, כדאיתא בירושלמי [ב"ב פ"ג ה"א] בפרק המוכר את הבית [ב"ב ס"ג ע"ב] בדברי המפרשים זאת אומרת שיירו משיור וכו'. ודירה ופירות בלא גוף קרקע, כדאיתא בפרק מי שמת [שם קמ"ז ע"ב]. והמוכר דבר שלא בא לעולם, כדאיתא בפרק קמא דמציעא [ט"ז ע"א]. ומה שאירש מאבא מכור לך וכו', כדאיתא התם. ומלוה שיש לו על אחרים, כדאיתא בפרק גט פשוט [ב"ב קמ"ח ע"א]. וכן קנין דברים, כדאיתא בפרק קמא דבתרא [ג' ע"א] באומר לחבירו נחלוק שדה פלוני או בית פלוני או נשתתף או נלך בסחורה, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות מכירה [הי"ד]. והדברים שאין קנין מועיל בהם ומועיל (על ידי תנאי מפורש בו) [בהם בתנאי] והיא האסמכתא, דאסמכתא לא קניא ואפילו בקנין אלא אם קנו ממנו בית דין חשוב שיודעים דיני האסמכתא כדאיתא בפרק ד' נדרים [נדרים כ"ז ע"ב], או דאתפיס זכותיה. וכל הדינים האלו יתפרשו כל אחד ואחד במקומו בעזר ה'. וקנין בלא עדים מהני דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדאיתא בקדושין בפרק האומר [ס"ה ע"ב].
